אווירה אירופאית והזדמנות להגיד אהלן לשכנים מלבנון: לגמרי במקרה גילינו כביש שהוא כל כך נטוש ומדהים, עד שהוא מושך אותנו מהמיטה לעוד רכיבה בכל הזדמנות. נעים להכיר, כביש 8993
בשיח הבלתי נגמר על כבישי הרכיבה הטובים ביותר בישראל, שלא אחת מתלהט לוויכוחים מכל הלב והגרון, לכביש הצפון יש מקום של כבוד. כביש מספר 899, שחוצה את הגליל העליון לרוחבו מצומת בצת במערב ועד צומת כוח במזרח (וכמובן להפך) הוא אבן שואבת לכל מי שיש לו שמחה במצערת.
לא נכחיש: המעמד המכובד של כביש הצפון מוצדק. זה מגניב לכל הדעות, שהרוכבים בו חייבים להיות 100% נוכחים וערניים במשך כל הזמן, ועם מבט רחוק לפנים. אבל… יש פה אבל. המגניבות שלו לא מתקרבת לסיפוק שמתקבל מאחד הכבישים הקטנים והחמודים שמסתעף ממנו פאזה אחת צפונה. אז גם אם נדמה היה שכבר “אין יותר מקום” בין כביש הצפון לגדר המערכת של הגבול עם לבנון – חלקכם יופתע אולי לשמוע שיש בתווך הזה עוד רצועת אספלט מופלאה בזכות עצמה שאפילו נסללה מחדש לפני כשנתיים. זהו כביש 8993.
איך מגיעים?
בהנחה שרוכבים מהמרכז, הדרך הקלה והמהירה ביותר היא על כביש 6, עד יקנעם ואז כדאי לעבור בזרימה מופלאה לכביש 6 חוצה צפון.
בתמורה לאגרה, תקבלו מנהרות ארוכות שבהן תוכלו ליהנות מהד מופלא של מפלט בוקסרי משובח ובעיקר שחרור מלא מרמזורים עד לצומת אבליים (קו גובה של קריית ביאליק, בערך).
משם כביש 6 חוצה צפון הופך לכביש 70 וממשיך צפונה, חוצה את צומת אחיהוד (שמאלה ומיד ימינה) ואז את כביש 85 המסמן את הגבול בין הגליל התחתון והעליון.
ממשיכים לרוץ צפונה על כביש 70, חוצים את ג’וליס ואת כפר יאסיף עד צומת כברי (והנה כבר הצפנו לקו של נהריה). בצומת כברי ממשיכים ישר, עדיין במגמה צפונית. הכביש הדו-מסלולי הופך לדו-סתרי רגיל, אחרי סדרת פניות ארוכות, “סוויפרים” מענגים שבהם רוכבים על השוליים של מטעי מנגו מפוארים של קיבוץ מצובה, נגיע לצומת חניתה (נכון יותר, כיכר ענקית) וליישוב שלומי.
כאן אנו מציעים לעלות ליער חניתה ובכביש הפנימי (עביר לכל אופנוע) להגיע לשחזור “חומה ומגדל” ולעצור למנוחה קצרה וליישור גו ועצמות אחרי השיוט הארוך צפונה.
התמתחות, קפה ועוגיות – ואפשר להמשיך. רוכבים מערבה על כביש 899, כביש הצפון המהולל שעליו דיברנו בהתחלה. אבל היום, זה לא היום שלו. אחרי כ-4 קילומטר מגיעים לפניה שמאלה לכביש 8993 שמעלה אותנו לרמת אדמית בסדרת סרפנטינות (או הייר-פינז, קראו להם איך שבא לכם – אבל באמא, תבטיחו לא להשתולל ולא להתיימר להשכיב מעל היכולות שלכם). עד כאן כבר טיפסנו 300 מטר מעל כביש הצפון, וזה מורגש. אנחנו רכבנו כאן באחר-צהריים של יום שישי חמים אחד, והפרש הטמפרטורות בהחלט העניק לנו לפתע אווירה אירופאית. תוסיפו לזה את עצי הארז שפזורים במקום – וקבלו תחושה מרעננת של טיול בחו”ל. וקצת טריוויה לחובבי אגרונומיה: אומנם הקרבה לגבול עלולה לרמוז לנו שאלה עצי ארז הלבנון האגדיים, שמהם בנה בשעתו שלמה המלך את בית המקדש הראשון, אבל לא: אלה עצי ארז אטלנטי שקק”ל ייבאה פעם מהרי האטלס שבמרוקו.
אחת האטרקציות המעניינות של רמת אדמית היא מערת קשת בפארק אדמית. זו מערה ענקית שהתקרה שלה קרסה והותירה קשת שניצבת על סף התהום. האגדה מספרת על הנביא מוחמד שישב והרהר על שפת התהום, כשחבורה של שודדי דרכים התגנבה מאחוריו. אלא שאז קרסה האדמה תחת רגליהם והם נפלו לתהום, בזמן שמוחמד נותר יושב סטואית מול הנוף הגלילי.
אנחנו ממליצים להקדיש מעט מחשבה לתזמון הרכיבה. תכננו אותה לאחרי הצהריים, כך שהשמש הייתה בגבנו ולא סנוורה. זה בהחלט עוזר, אבל לא חובה.
מפארק אדמית חוזרים לכביש 8993 ופונים ימינה (מזרחה). חולפים על פני הכניסה לקיבוץ אדמית, אחריו מגיע הכפר ערב אל-עראמשה ואז יש לנו כ-7 קילומטרים נטולי הפרעות. רק כביש, פיתולים וחורש שמסמן את הגבול הצפוני של שמורת נחל בצת. בחלק מהקטעים הכביש ממש נושק לגדר המערכת ובאמת תוכלו לומר שעכשיו תהיו קרובים יותר לביירות מאשר לתל אביב.
נחלוף על פני זרעית. בשעה שאנחנו היינו שם, לא הצלחנו לעבור בשער האחורי של היישוב בשל מגבלות של צה”ל. נסו את מזלכם, אולי תצליחו יותר. בכל מקרה, מעז יצא מתוק ונהנינו מקטע נפלא אחר, שעובר בפיתולים מיוערים וירוקים ליד מושב שומרה ויוצא חזרה לכביש הצפון.
מכאן נמשיך מזרחה על כביש הצפון, בציר הרגיל והמדהים שלו. אופציה נוספת: להיפרד ממנו דרומה בצומת בירנית לעבר אלקוש, גם כן בכביש נפלא, ומשם לעבר מעלות או חורפיש. אנחנו המשכנו דוך מזרחה, חולפים על פני מתת עד לצומת סאסא. בצומת פנינו שמאלה ומיד אחר כך, בצומת חירם שוב שמאלה, נצמדים לכביש 899 ועוצרים לשתייה ושחרור בגן הלאומי ברעם. בגן הלאומי תמצאו שרידי בית כנסת גדול ומפואר מאוד, בהחלט שווה ביקור.
חזרה ל-899 ששוב משנה את האופי שלו, ופתאום הוא נפתח וזורם יפה מאוד, מעמיק לחדור לערוצי הנחל העמוקים ואף חוצה את הערוץ של נחל דישון הנפלא לפני שהוא מטפס חזרה לגובה ליראון, אביבים ומלכיה. הנוף החקלאי ברובו נפתח, ומולנו ישורת קצרה עד לצומת ישע. מול הצומת עץ אלה ענקי ויפהפה.
כאן ניפרד מכביש 899 (שיורד לצומת כוח) ונרכב צפונה על כביש 886 אשר רץ לאורך רכס הרי נפתלי כשדרה של יישובי אצבע הגליל. משמאל לנו נראים בבירור כפרי דרום לבנון ומימין החורש הטבעי והאורנים הנטועים שלנו כאשר חולפים על פני מנרה, ומרגליות. כאן כדאי להיות אקסטרה זהירים מתנועה של חיות בר, בעיקר חזרזירים רבים המשוטטים כאן.
השיא של הרכיבה מגיע במשגב עם, וליתר דיוק ב”מצפה בניה” הצמוד לישוב (ונקרא על שם רס”ן בניה ריין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה). ממנו אפשר לראות היטב את החרמון וצפונה לו, בקעת מרג’ עיון והרכסים והכפרים עמוק פנימה. רבים מאיתנו, ששירתו שנים רבות וקשות אי שם במוצבי רצועת הביטחון, ודאי ישקעו בזיכרונות מהתקופה.
ממשגב עם נרד בכביש לכפר גלעדי. בדרך, אפשר לבקר את פסל האריה השואג ולכבד את זכרו של יוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו אז בהגנה על תל חי, ולכבד גם את זכרם 12 של אנשי גדוד הצנחנים במילואים 9255 שנהרגו שם מפגיעת קטיושה במלחמת לבנון השנייה.
מכאן הדרך חזרה למרכז קלה ומהירה. מכפר גלעדי רוכבים דרומה לצומת מצודות – ובלי להרגיש אתם כבר על כביש 90 (הארוך בישראל – איזה כביש השני באורכו? יודעים?). מצומת מצודות תעברו בקריית שמונה ואחריה בשני נתיבים רחבים כל הדרך בחזרה הביתה – בקרוז מהיר ונעים.
רכיבה טובה!
