פרופסור גיא כץ, גר במינכן, אב לשניים, פרופסור למנהל עסקים ואחד מהמדריכים העולמיים של BMW – לוקח אותנו למסע עם הקטנוע החשמלי המטריף של BMW MOTORRAD
ההתחלה
״מי רוצה להיות חלק מכתיבת תורת המכירה לכלי חשמלי חדש?״ שאל אותי מנהל מחלקת ההדרכה. מעולם לא עניתי מהר יותר על אימייל. בדיוק סיימנו עם הפרויקט הכי משמעותי שאי פעם עשיתי ליצרן הבווארי אליו אני קרוב ביותר (לא, אני ממש לא משוחד) הרי הוא הR18 על ארבעת גרסותיו עד כה. לעבור ממפלצת בוקסר עם מנוע 1800 לקטנוע חשמלי קסם לי מאוד, מה גם שבאופן מוזר, היו הרבה דברים די דומים בשני הפרויקטים: מוכרי וקוני במוו מתעניינים בדבר אחד בדרך כלל כבר יותר מ40 שנים: GS ועוד GS. אוקיי יש כמה משוגעים שגם חובבים אופנועים אחרים של היצרן הבווארי (הS1000RR נמכר בהרבה מדינות במספרים מאוד גבוהים, שני אחרי אחיו הבכור וחובב השטח). אבל אופנועי הריטאג׳ כבדים וקטנועים הם לאו דווקא הדבר הראשון שמישהו ירוץ לרחוב המסגר בשבילו. עדיין. אז איך מוכרים כלי חשמלי, ובכלל מה עוד צריך לדעת על כלי מוזר כזה שכבר בסקיצות הראשונות שנתנו לי לראות נראה כמו משהו מ״בחזרה לעתיד״?
סמל סטטוס צרפתי
קטנועים בווארים? בהחלט! כבר לפני יותר מ20 שנה במוו שינתה את עולם הרכיבה העירונית עם קונספט C1 . קטנוע עם גג וחגורות בטיחות? אלוהים ישמור אמרו לעצמם הרבה גברים מזוקנים וחובבי מעילי עור ברחבי העולם. אבל כן, לרכב באירופה בחורף זה לא כזה תענוג גדול ,ואם יש הגנה ממזג האוויר יש (כן כן, לא בישראל) רוכבים שמעריכים פרקטיות! הרבה מחבריי הטובים מחזיקים עד היום אחד כזה בחניה, והאקזמפלרים הבודדים שרואים על הכבישים (במיוחד עם נפח המנוע הגדול יותר) הם קטנועים שכמעט בלתי אפשרי למצוא בשווקי המשומשים.
כעשור מאוחר יותר, במוו שינתה שוב את עולם הקטנועים עם מקסי-סקוטר חשמלי C Evolution – תכף נחזור אליו, אשר מבוסס פחות או יותר על שלדת הקטנוע שהוצג בערך באותו הזמן ה-650 שניסה להתמודד עם היאמאהה טימקס ולא ממש הצליח בכך. וכך נולד זן חדש של קטנועי פרימיום באירופה. כלומר עורך דין צרפתי שגר בפרוורי פריז רואה בקטנוע מנהלים עם הסמל הנכון כסמל סטטוס לא פחות מבן דודו בישראל שרוכב עםGS Adventure עם שלושה ארגזים מורכבים לפגישה בבית המשפט הקרוב לביתו.
אותו C Evolution הקדים מאוד את זמנו, ועשה זאת בעזרת טכנולוגיה וגם תאי מצבר שהגיעו היישר מבמוו i3 – שנים רבות לפני שכולם בישראל רצו טסלה. השמועה אומרת שבמוו הפסידו אלפי יורו על כל קטנוע שכזה שנמכר ובמקור הרעיון היה למכור רק 1000 חתיכות בשווקי אירופה הגדולים כדי להתחיל להבין את היצור המוזר שבעתיד כנראה יהפוך לחשוב מאוד. רק מה, אנשים כלכך אהבו אותו שבסוף ייצרו יותר מפי עשר מהתכנון הראשוני. עד לא מזמן, דילרים גרמנים סיפרו לי שכל פעם שאחד כזה נפל בחכתם – חדש או משומש, הם קיבלו עשרות שיחות מפאריז ולונדון מאנשים שניסו לחטוף אותם מאחר ומעט יחסים יוצרו והייצור גם פסק קצת לפני קורונה.
מחשמלים רשמית
אז הגיע הזמן לייצר ביצור לא מוגבל קטנוע חשמלי חדש שכזה, והנה אנחנו כאן עם הCE04. ואני? כרגיל, בעודי מתחיל להכיר את הכלי שעוד לא יצא לעולם, התאהבתי בו עוד בשלב השרטוט. אז הרמתי טלפון לדילר שלי במינכן (אין על המילה דילר, גורם לי להישמע כמו מאפיונר) ואמרתי לו שאני ארצה להיות מהראשונים שיהיו חלק מהעתיד החשמלי. אז הדילר אומר לי, יופי גיא, רק קח בחשבון שאתה מספר 89 בהזמנות המוקדמות לקטנוע. ופה הבנתי שיש לנו תופעה שעוד לא ראיתי – קטנוע שאנשים מחכים לו יותר משנה לפני ההשקה? זה הולך באמת לשנות את העולם.
בינתיים הקטנוע הושק רשמית וגם אנחנו עסקנו בו לא מעט, אבל עדיין לא יצא לי לרכב עליו מסיבות גרמניות בירוקרטיות כאלה ואחרות, ואפילו שהכריחו אותי פעם לעשות רשיון לרכיבה על אבות ייצור, אבל לא נורא. אז נוצר מצב שאני מכיר כלי על הנייר באופן מושלם עוד לפני שרכבתי עליו – לא בפעם הראשונה. כבר בשלב הקונפיגורציה גיליתי שאני, כביכול המומחה, לא ממש יודע באילו אופציות לבחור – מושב עם גב, ואם כן איזה, מה עם מושב קומפורט, או שמשה גבוהה?
מה זה משנה, אעשה כמו כולם – אלך על מה שנראה הכי יפה, אז הלכתי על הגרסה האפורה עם נגיעות כתומות וקיוויתי שהמושב שנראה לי הכי סבבה יהיה גם הכי נוח. אופציה אחת שלא הייתי בטוח לגביה זה האם להוסיף אופציית טעינה מהירה, כי הרי אני מתכנן להטעין אותו אצלי בחניה ולא בעמדות ציבוריות. למזלי הזמנתי אותה בסוף, תכף אסביר גם למה.
הרכיבה הראשונה
אחרי המתנה נצחית, וכמעט ביטול – הדילר אמר שרק אגיד לו אם אני לא רוצה אותו בסוף כי כרגע ההמתנה עומדת על יותר מחצי שנה תודות לקורונה ורוסיה, היום המיוחל הגיע באפריל. גלעד הבן שלי חובב המוטוריקה בא לאסוף את ה״טוסטוס״ איתי. יש לומר שהוא בן שמונה אומנם, אבל יש לו נסיון עם לא מעט כלים מעניינים באוויר ים ויבשה, אבל הרכיבה האחרונה שלו היתה על המפלצת שלנו, עם שם החיבה ברטה- R18 Pure.
גלעד ואני כמובן לא היינו צריכים יותר מדי הסברים (אבא, למה זה לוקח כלכך הרבה זמן), ויצאנו לנו הביתה לכיוון מרכז העיר. בעודני משתלב בתנועת ערב סואנת, וכמובן עובר בין מכוניות לקדמת הרמזור, משהו שלמדתי בתל אביב ואף גרמני לא יעשה לעולם, הרי זו המדינה היחידה בה אופנועים עומדים בסבלנות ברמזור באמצע המסלול ומאחורי המכוניות, קלטתי את הדבר הכי מוזר – בלימה רגנרטיבית. בעצם בכלי הזה כמעט אף פעם אני לא צריך להשתמש בבלמים עם קצת תכנון נכון. מדהים גם לראות על הצג הענק איך הקטנוע מטעין עצמו בכל פעם שבולמים, מה שנהפך לסוג של משחק.
המושב היה לי טיפה קשה אבל גיליתי בחודש בו אני רוכב באופן קבוע שאני מאוד מרוצה ממנו, ובמיוחד מהבליטה הקטנה שבחרתי, שמשאירה את הישבן שלי במקום גם בתאוצה המשוגעת שיש לכלי הזה. קרו כבר לא פעם או פעמיים שאופנועים ספורטיביים נשארו מאחוריי ברמזור – הנתון הרשמי הוא קצת יותר משתי שניות ל50 אבל משהו באופן התאוצה הליניארי, או אולי העובדה שאני יכול להאיץ תוך אלפית השניה מעמידה בלי צורך בשילוב הילוך או שימוש במצמד, הופך אותי למלך כל הרמזורים ואל מול כל היופי המוטורי שיש למינכן להציע, כולל פעם אחר ש״קרעתי פרארי בפתיחות״. מה לעשות, כולנו ילדים מגודלים בסוף J
וגלעד? בתאוצה הראשונה שלנו, שמעתי אותו צועק מעונג: וואוווו – זה יותר כיף מברטה!!!!
חיים חשמליים
אז איך אני מסכם את החודש הראשון? מדהים ויש מצב שלעולם לא אחזור אחורה. בינתיים גיליתי כמה דברים נפלאים נוספים. הקטנוע ארוך. ממש ארוך. אבל עדיין צר כמו כלי 250 ממוצע, ואי לכך הישיבה והאחיזה שלו על הכביש פנומנלית, במיוחד בתאוצה גם בסיבוב. בשילוב עם מערכת בקרת ההחלקה ו ABS Pro יצא לי גם כמה פעמים לחוות ״הצלה״ כזו או אחרת למשל בתאוצה חזקה מדי בסיבוב או על פסי רכבת חשמלית רטובים.
המסך הענק הוא תענוג לעין ובמיוחד בשילוב עם החיבור לטלפון שלי עם אפליקציית BMW Motorrad Connected מביא אותי לכל יעד עירוני בקלות מופתית, ואני מודה שכיף לראות מפה ענקית לפניי מצד אחד ומצד שני לא לרוקן את הטלפון שבינתיים מטעין עצמו בתא הייעודי.
על הטעינה הרגנרטיבית כבר דיברתי ואני חייב להגיד שממש התרגלתי אליה, אבל- מסתבר שזהו בהחלט מקור חשוב לטווח הקטנוע. היצרן מדבר על 130 קילומטר, ואני עד כה מצליח להגיע לכ120 קילומטר אמיתיים. בנסיעה שלי מדובר על בערך עשרה ימים ללא הטענה. די והותר למי שגם אין עמדת הטענה בבית. למזלי הלכתי על אופציה הטעינה המהירה בעוד כמה גרושים ובאמת דרושה לא יותר משעה וחצי לטעינה מלאה בעמדה ציבורית – משהו קל מאוד לביצוע בעודי מעביר הרצאה או פגישה בעיר מאחר וכרגע עברנו דירה ואין לי עוד עמדה בבית.
הצצה לדגם CE-04 מנסיעתו של פרופסור גיא כץ >>
לסיכום: גם אני חובב אופנועים גדולים, כבדים, מעניינים, אבל האמת העצובה היא שאין לי זמן לרכיבות ארוכות כמו פעם אז מצאתי עצמי מנווט את רחובות העיר הגדולה עם כלי מפלצתי ברוב הזמן. נכון, זה בהחלט אפשרי ואין לי שום בעיה עם זה, אבל אין כמו לרדת מהדירה, לקפוץ על העתיד ולשייט בשקט ובזריזות ליעד הבא שלי, אולי בחיים הבאים אני אהפוך לעורך דין צרפתי. דרך אגב, המבטים שאני מקבל בכביש לא פחותים מלנסוע בפרארי או רולס רויס.
בחזרה לעתיד, כבר אמרנו?
