300 מנועים רועמים, 500 רוכבים. אדוונצ’רים מסוקסים, קלאסיים מטופחים, טורינג שריריים, Rים מגרגרים, אינסוף פיתולים – ומסיבת חוף מפנקת בכנרת לסיום. המסע השנתי של רוכבי BMW חזר, ובגדול.
שמעון שם משפחה רכב, התרגש וכתב:
בהתחלה מגיע הרעם. גרגור עמום שמתקרב ומתקרב, מתעצם והולך, עד שהופך לשאגה אחת גדולה. סימפוניה של מאות מנועים ואגזוזים שמנגנים בהרמוניה, כמעט מרעידים את האדמה. אחרי הרעם מגיע המראה עוצר הנשימה: שיירה ארוכה-ארוכה, בלתי נגמרת, של אופנועים מכל הדגמים, התצורות והנפחים. כל ההיצע הטוב של BMW לדורותיה. בין דגמי ה-GS ושאר אחיהם הפופולריים והאהובים, פה ושם חולפים גם קלאסיים שטופחו וטופלו ביד אוהבת במשך שנים, ועכשיו הם סוחטים מבטי הערצה. חלק רוכבים באופן משפחתי, זוג על האופנוע המשותף. אחרים רוכבים לבד, לצד החברים הוותיקים. מבוגרים לצד צעירים. רוכבים ורוכבות. בצידי הדרך עוצרות מכוניות של מטיילים ותושבים, ויושביהן מנופפים לשלום ומעודדים. ומסביב, נוף הררי עוצר נשימה בגוונים של סתיו.
לרגע, אפשר לחשוב שאנחנו הרחק מפה, בפירנאים. או אולי באחד ממעברי האלפים. אבל לא: הלוק והאווירה חו”ל, הלוקיישן וההפקה המתוקתקת בהחלט פה, בישראל. קבלו אותו: אחרי היעדרות כפויה ב-2020 (כן, כן, הקורנה הארורה הזו), טיול הרכיבה השנתי של חטיבת אופנועי BMW חזר השנה, ובגדול.
אבל לפני שאנחנו מגיעים לפיתולים ההרריים ולרגע השיא, נחזור להתחלה, הרבה (מדי) לפני הזריחה, בבוקר יום שישי של אוקטובר. מסביב עדיין חשוך וקר. זה הזמן שבו הרוב השפוי של העולם עדיין עטוף בפוך ושקוע בשינה עמוקה. אבל אנחנו לא חלק מהרוב השפוי של העולם. אחרי אספרסו קצרצר וחטוף, נפלטתי מהבית החוצה, אל השותף לדרך שכבר ממתין דרוך, F750GS. התנעה של המנוע – וזהו, יוצאים לדרך.
הטיול השנתי של BMW החל ב-2013, כשהמטרה היא לספק ללקוחות המותג אירוע מפנק ומושקע. עד מהרה הטיול הפך למסורת אהובה, נקודת ציון חשובה בלוח השנה של רוכביBMW בישראל. הפעם, בייחוד על רקע הדילוג על השנה החולפת, כמעט 500 רוכבים על כ-300 אופנועים הגיעו כדי להשתתף בחוויה העוצמתית והבלתי נשכחת הזו. בטיול הזה, המסלול שנבחר עבר לרוחבו ולאורכו של הגליל, עד לסיום בחוף סאות’ ביץ’ שבכנרת. נקודת הפתיחה נקבעה לכפר קדם שבמצפה הושעיה, מערבית לכנרת. זהו אתר (מומלץ) שבנוי ככפר עתיק, שמקים לתחייה את אורח חייהם של היהודים שחיו בגליל לפני כ-2,000 שנה. לשם ה-GS ואני עשינו את דרכנו לאחר ההשכמה המוקדמת.
הפעם החלטתי להתחיל את המסע צפונה לבדי, כדי ליהנות מהאופנוע ומהדרך בצורה הטהורה והמזוקקת ביותר. הרי לא תחסר לי חברה בהמשך היום. ה-GS עושה את שלו ודהר על האספלט של כביש 6 הריק. הרכיבה נעימה ומהירה. בתחילה, כמו שתכננתי, אכן רכבתי בבדידות מזהרת. אבל התמונה השתנתה כאשר עצרתי בתחנת הדלק הצפונית. שם כבר חנו עשרות אופנועי BMW ולידם התגודדו רוכביהם, שעצרו למתיחת שרירי הרכיבה ולהפסקת קפה תוך כדי צפייה בזריחה המרשימה.
מתחנת הדלק המשיך המסע בקבוצות-קבוצות של אופנועים. כבר לא לבד, דילגתי בין דבוקות הרוכבים השונות, בכל פעם מצטרף לקבוצה אחרת ושם לב למהירות ולסגנון הרכיבה השונים, האופייניים לכל אחת מהן. כך הגעתי למצפה הושעיה, סמוך לנקודת היציאה הרשמית של המסע. זהו ישוב שקט ופסטורלי שמאופיין באוכלוסייה דתית ברובה, ובהיסטוריה יהודית שמגיעה עד לתקופת המשנה. משם, היה חסר רק דילוג קצר לנקודת הפתיחה באתר כפר קדם.
עם ההגעה למצפה הושעיה התחילה להציף אותי ההתרגשות, כשבחנייה חנו כבר למעלה ממאה אופנועים. מכל עבר ניתן לשמוע שיחות אופנוענים קלאסיות. דלק מוטורס דאגה לארוחת בוקר קלילה ולקפה עם אירוח ברמה גבוהה במצפה היפהפה. לאחר הסבר קצר על האירוע ומתן דגשים על הרכיבה, התחלקה הקבוצה לשניים. הראשונה: “מטיבי הלכת” שייצאו למסלול דרך השטח. והשנייה: טיול על כבישי ישראל.
ביציאה מהחנייה, כל החושים הוצפו בבת-אחת. אי אפשר היה להתעלם מתחושת העוצמה שבקבוצה הזו. 300 אופנועים רועמים, שכל בורג בהם מתפקע מרוב רצון לדהור קדימה, יצאו לדרך בצורה סבלנית ומסודרת. בתוך היישוב אנשים עצרו את רכביהם בצידי הדרך כדי לתת לשיירה הנודדת לעבור, תוך כדי צפירות עידוד וצילום המאורע (תופעה, שתחזור על עצמה לאורך כל הטיול).
התחלנו את הרכיבה לכיוון מגדל תפן, כשאני מוצא את עצמי באמצע השיירה, מחזה שבהחלט מעורר תחושת אחווה וקבוצתיות. מלפנים ומאחור אופנועים ממגוון רחב של סוגים: קלאסיים ישנים, אדוונצ’רים, אופנועי תיור, עם מורכבים, ללא מורכבים. פשוט קבוצה מגוונת וססגונית. הרכיבה התבצעה בצורה מופתית מצד הרוכבים, מה שבהחלט תרם להנאה מהרכיבה ומהמסלול המשובח.
הכבישים ההרריים והמפותלים של הצפון הם מנפלאות ארצנו. מתכנני המסלול דאגו שלא נפספס פיתול ואף נקודת תצפית עוצרת נשימה. הגבהים השתנו באופן תדיר, מטיפוס על הר אחד, לירידה מאחד אחר, כשבכל פעם נגלו לעינינו הנופים הצפוניים בגווני הסתיו המדהימים. למרות סלסוליו וסיבוכיו של המסלול, מובילי השיירה והמארשלים (כבר אמרנו: כמו אירוע בחו”ל) דאגו להכווין אותנו בצורה חכמה ומסודרת כך שאף אחד לא הלך לאיבוד. בשלב מסוים החלטתי להתקדם לראש השיירה כדי לבדוק איך זה מרגיש כשיש מאחוריך קבוצה של 300 אופנועים. במילה אחת: ואו. תחושה שאין שנייה לה, מחזה שהיה פשוט עוצר נשימה.
לאחר רכיבה של כשעה וחצי השיירה הגיעה לנקודת העצירה הראשונה, במטרה להתרענן קלות ולמתוח את הרגליים. מנוחה קצרה – ושוב אנחנו בתנועה, דרך כבישים עקלקלים עד ההגעה ליעד – סאות’ ביץ’ בכנרת, חוף פרטי שנסגר לטובת אורחי האירוע. הכביש שיורד מפוריה אל הכנרת היה ללא ספק השיא של מסלול הרכיבה, במיוחד מראה הנחש המתפתל של שיירת האופנועים. לאחר רכיבה קצרה לצד הכנרת הגענו לחניית אופנועים מגודרת שהקימו ישירות מול החוף.
בסאות’ ביץ’ עברנו בבת אחת מהריכוז של הרכיבה – לאווירת צ’יל. המתחם כולו היה מוצל וקושט בצבעי וסמלי המותג וכלל פינוקים כמו: רחצה בחוף פרטי, ספורט ימי, אוכל טעים ממגוון סוגים וכחלק מהמסורת גם הופעה מעולה של טיפקס. דלק מוטורס העתיקו את חנות האביזרים לחוף במטרה להציג את הסחורה החדשה שכללה קסדות, חולצות ומעילים במחירים מיוחדים לאירוע. בהמשך החוף ניצבה לה הרביעייה המלכותית, ליין אופנועי ה-R18 עם שני הדגמים החדשים שמצטרפים ה-R18B (באגר) וה-R18 Transcontinental (תיור סופר מפנק), שעוררו לא מעט המולה סביבם.
רק בשעות אחר הצהריים המוקדמות, בזה אחר זה, הרוכבים החלו לנטוש את בגדי הים לטובת ציוד הרכיבה. הקרקס הצבעוני החל להתפזר, כשכל אחד מתקדם לביתו בצורה עצמאית, בקצב שלו, בדרך שלו. המסע חזרה הביתה כבר היה בקבוצה הרבה יותר קטנה ואינטימית, חוויה לא פחות מהנה מהרכיבה בשיירה עצומה. חוויה משפחתית חזקה, שמותירה טעם של עוד. ניפגש ב-2022!
