Image Credit: CarlDurose, Wikipedia, CC BY-SA 4.0
בירת החיטה, או בשמה המקומי, ה-Weissbeer (בעברית פשוט "בירה לבנה"), היא גאוות הקולינריה של דרום גרמניה, ושל חבל בוואריה בפרט. ההיסטוריה שלה באיזור מתחילה בסביבות המאה ה-13, וותק ארוך ומכובד כשל טירת אצילים בווארית ממוצעת. הווייסביר הטיפוסית מתהדרת בגוונים זהובים ובמרקם מעט עכור ומעונן, ולראשה כתר קצף עשיר ומפנק. עם כל לגימה היא לוקחת אותנו עוד קצת פנימה אל לב התרבות והזהות של בוואריה.
פריווילגיה לאצילים בלבד
כמו לא מעט חלקים מההיסטוריה של האלכוהול, גם סיפורה של הווייסביר בבוואריה מתחיל דווקא בחוק שאסר עליה. בירת החיטה המודרנית נדדה והגיעה לאיזור כפי הנראה מחבל בוהמיה שבצ'כיה של ימינו. במאה ה-16 נוסח חוק טוהר הבירה הבווארי, שקבע חד משמעית: אסור לבירה להכיל אף מרכיב שהוא מלבד שעורה, כשות ומים זכים. דוכס וויטלסבאך אלפרד ה-V הוא שטבע את החוק, ולבירת החיטה הוא קרא "משקה חסר תועלת שאינו מזין ולא נותן כוח, ורק מעודד שיכרות". חיטה לא נכללה במתכון שהוא אישר, ולא במקרה: היא נחשבה לחומר גלם יקר ערך שצריך לשמור להכנת לחם מזין להמונים – ולא לבזבז אותו על בירה.
בכל זאת, כמו תמיד, היו מתי מעט שנהנו מזכויות יתר. הדוכסים הבאים ממשפחת וויטלסבאך זיהו את חלון ההזדמנויות, והעניקו לעצמם את הזכויות הבלעדיות לייצור בירת חיטה יוקרתית: פריווילגיה מלכותית לאצילים בלבד שבושלה בכמויות מוגבלות עבור המעמד העליון. זכויות הבישול נשמרו במאות הבאות בקרב מעגל מצומצם, ונמסרו (תמורת תשלום נאה) לקבוצה קטנה של מנזרים ומבשלות קטנות.
הבירה הנחשקת נשארה נחלתם של מעטים במשך שנים, עד שבשלהי המאה ה-19 בעל פונדק אמיץ אחד דרש שינוי: גאורג שניידר ה-I, אדם פשוט עם שם מפונפן, תבע את זכותו הבסיסית לבשל גם הוא בירת חיטה. העקשנות השתלמה, התשלום לרשויות עזר וכך גם העובדה שמשפחות האצולה עברו לחפש להן עסקים מכניסים יותר. משפחת שניידר הניחה את אבן הפינה למבשלת Schneider Weisse במינכן, שמייצרת בירת חיטה להמונים ברצף עד ימינו. המבשלה מנוהלת כיום על ידי בני הדור השישי של בני המשפחה, לצד מספר בתי הארחה בניהולם שמשמרים את השילוב של תרבות האירוח והמשקה המקומי. הניצחון העממי שלהם הושלם – הבירה שהם מייצרים נמכרת כיום בגרמניה כולה ובעוד 27 מדינות, ובזכותם גם אנחנו יכולים להנות מהזהב הנוזלי הזה.
טעם של מסורת
אז מה הופך את בירת החיטה למיוחדת? ניחשתם נכון, החיטה. בשונה מבירות לאגר מרירות ועשירות בלתת כהה, שגם הן נפוצות ברחבי בוואריה, הווייסביר מאזנת את השעורה עם כמות הגונה של חיטה – 52% לפחות. היא מספקת את הטעם המורכב והמרענן ואת המרקם המעונן, לצד ארומה אופיינית שקשה לטעות בה.
עדיני החוטם שבינינו יוכלו להבחין בניחוח פירותי ממש, שמשלב בננה ותבלינים עם מעט הדרים. המקור שלו הוא בזן מיוחד של שמרים בהם נעשה שימוש במתכוני הבירה המודרניים. הבווארים השורשיים מקפידים על הגשה של הבירה בכוס הולמת, בעלת קימור יפה בחלק העליון ופתח גבוה, שמאפשר לראש הקצף העשיר להתייצב וללכוד את הארומות, כך שהשותה המאושר מקבל חוויה לכל החושים.
מזון לגוף ולנשמה
בירת החיטה הבלתי מסוננת נקראת במקומות אחרים בגרמניה גם hefeweizen, חיבור של המילים שמרים ו-חיטה. אם זה גורם לכם לפנטז על סוג של קרואסון – אתם לא לבד. הערך התזונתי הגבוה של הבירה נובע מתכולת חלבונים גבוהה יחסית, שגם מעניקה לה את הגוף העשיר והמספק כל כך. לכך מצטרפים השמרים הטבעיים שהיא עשירה בהם, ומכילים לא מעט ויטמינים. כל אלה, לצד העובדה שהיא מרעננת ומשביעה, הפכו אותה לחברה של קבע בארוחה השנייה ביום – ארוחת בוקר נוספת בין הבוקר לצהריים – שמקובלת בבוואריה ובחלקים אחרים של גרמניה. הארוחה לא חייבת להיות גדולה, אבל במיטב המסורת המקומית, היא בדרך כלל תכלול סוג של בירת חיטה לצד האוכל. לפרוטוקול, אנחנו לא מעודדים שתייה בשעות היום, בטח לא בסמוך לרכיבה, אבל במקרה של הווייסביר – לא אנחנו קובעים את הכללים…
אם עשינו לכם חשק אנחנו מקווים שתכרטסו מתישהו סופ"ש במינכן – אבל גם אם לא, הפופולריות העולמית של הווייסביר מבטיחה שתוכלו למצוא אקזמפלר מאחד המותגים הגדולים בסופרמרקט הקרוב לביתכם, וגרסת קראפט טובה ומסקרנת יותר בכל חנות מתמחה. סעו בזהירות, שתו בזהירות, ואיך אומרים בבוואריה – Prost.