לצד המון דברים שאנו אוהבים על שני גלגלים בישראל, המדינה הקטנה שלנו התברכה במעברי אקלים חדים תוך כדי נסיעה. וגם כשנדמה שהאביב כבר פה, תמיד יש עוד מערכת גשומה אחת שתתקיל אותנו בטיול של סוף השבוע, וזה יכול לאתגר את המלתחה.
לא מזמן יצא לי לרכוב בחזרה הביתה מאזור אילת למרכז. כרגיל, הרוח הצפונית הכתה בי, מנסה להשאיר אותי עוד קצת זמן בין ההרים הגבוהים של הדרום. השמש זרחה בשמים נקיים מעננים, והטמפרטורה עמדה על 24 מעלות נעימות. מתחת, מנוע הבוקסר זימר לו בעליזות והכביש זרם מתחת לגלגלים כמו שרק אופנוענים מסוגלים לחוות. כיף.
ואז הגעתי לקו הצחיחות. זה אותו קו מאוד ברור, שבו המדבר מתחיל להיות ירוק יותר ויותר. הקו הזה משתנה מעונה לעונה, אבל אפשר למקם אותו ברווח שבין צומת בית-קמה לקריית-גת. שם, מעל קריית-גת, חיכה לי ענן שמנמן בצורת סדן. ידעתי מה מצפה לי. וכאשר רכבתי לתוך וילון הגשם, כל החששות שלי אושרו. 50 דקות רכיבה בגשם סוחף, בלי ציוד מתאים. הגעתי הביתה משקשק מקור, היישר לתוך מקלחת של המים הכי חמים שעורי יכול היה לסבול. הלקח נלמד.
אז מה לעשות? כמו תמיד, הכנה מראש וציוד איכותי יעשו את ההבדל בין רכיבה מאתגרת בגשם, לבין הגעה הביתה רטובים ומוכים.
אחת מעובדות החיים, שאופנוענים צריכים לקבל כנתון, היא שלא תמיד מזג האוויר מתאים באופן אידיאלי לרכיבה. לנו בישראל המזרח תיכונית יש מזל: ברוב ימות השנה אנחנו יכולים ליהנות מרעם האופנועים שתחתנו. אם אתם, כמו בעלי BMW רבים אחרים, משתמשים באופנוע גם ככלי תחבורה יומיומי, יהיה עליכם להמשיך ולרכוב בגשם ובברד, כמו גם בחמסין סופות אבק וערפל. גם טיול רגוע של סוף השבוע לצפון הגולן או להר רמון עשוי לתפוס אותנו בהפתעה. תוך קילומטרים בודדים, יום שמשי חמים יכול להפוך לסופת רעמים משתוללת. וזה עובד גם להיפך: רכבו דרומה וצאו מהגשם – ותתחילו להזיע ניטים מתחת לשכבות בידוד וחליפות סערה. תכנון מראש הוא קריטי, והצצה מדי פעם במכ”מ הגשם היא רעיון טוב. גם כאשר אנחנו כבר רואים את האביב מעבר לפינה, ייתכן שנותרה עוד מערכת חורפית אחת במחסנית.
הרכיבה בגשם מציקה, פשוט כי קשה להישאר יבשים גם אם יש לכם חליפת סערה או מעיל רוח אטומים למים. הקפידו לסגור את הצווארון עד הסוף. מים עלולים לחלחל דרך הרווחים הקטנים ביותר ולמצוא את דרכם לשכבות הבידוד שמתחת למעיל. התלבשו בשיטת ה”רעפים”: שכבה מכסה שכבה. על כפות הידיים: כפפות אטומות למים בעלות שוליים רחבים ורצועות הידוק שסוגרים מעל לקצה השרוול. הידיים לרוב חשופות לרוח, וחדירת מים בחיבור שבין הכפפות לשרוולים יכולה בכיף להגיע עד למרפקים.
אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלוודא שלא שכחתם את חליפת הסערה בבית. מומלץ לרכוש אחת מיצרן מוכר ואיכותי, הן מחזיקות שנים. וכדאי גם לרכוש מידה אחת גדולה יותר ממה שאתם בדרך כלל קונים, מכיוון שהחליפה צריכה לעלות באופן נוח מעל לבגדים ולמעיל הרכיבה, והמכנסיים צריכים להיות ארוכים מספיק כדי שלא לחשוף את הקרסוליים (מה שיעניק לכם בונוס מפוקפק של חדירת מים לנעליים). עור אינו עמיד בגשם. לכו על ניילון. יש מעילים נהדרים המספקים חימום וגם איטום. אלו לרוב כבדים למדי ועשויים להתגלות כחמים מדי אם מזג האוויר מתבהר.
וכשמתחמם, מה עושים? פשוט מאוד: בצל! לבשו שכבות שניתן לפתוח בקלות, גם ברכיבה. למשל רוכסן או כפתורים. כך תוכלו להכניס אוויר מצנן פנינה מבלי צורך לסגור מצערת. מעילים רבים מצוידים ברוכסנים שפותחים פתחי אוורור – מצוין כשהתנאים משתנים תוך כדי רכיבה. ודבר אחרון: אל תשכחו ללבוש את חליפת הסערה לפני שהגשם מתחיל.
נעליים וגרביים זו נקודה רגישה וקרה. ולעיתים גם מגפי הרכיבה היוקרתיים ביותר לא יעשו את העבודה בגשם. לכן יש לבחור נעליים אטומות למים, רצוי עם שילוב של גורטקס שמספק איטום אבל גם מאפשר לרגל לנשום. הגרביים החביבים ביותר עשויים מצמר מרינו, כבשים צמריריות כאלה שרצות יחפות בערבות ניו זילנד. אפשר למצוא גרביים מצמר מרינו בחנויות המטיילים הטובות יותר, ובאותה הזדמנות קנו גם גופיה ארוכה מאותו החומר. לצמר הזה יש תכונות אנטי בקטריאליות. הוא שומר על הרגל חמימה גם אם בכל זאת נרטב, ומאפשר נשימה ובכך מונע הזעה וקור.
טיפ ישן אך מוצלח הוא להדביק לאצבע המורה של הכפפה חתיכת מגב ישן של רכב. זה יעזור לנקות את המשקף מרסס כביש מלוכלך. עוד טיפ הוא לרכוש משקפיים עם עדשה צהובה או אדמדמה. אלו יגבירו את הניגודיות של שדה הראייה שלכם, ויהיו עזר חשוב אם רוכבים בערפל ובתנאי תאורה קשים.
יצאתם לרכיבה ארוכה בלי מקום יבש להתחמם בו? קחו אתכם תרמוס של תה מתוק וחם או אפילו מים חמים. זה מיד יעלה את טמפרטורת הליבה של הגוף.
ישראל כל כך קטנה, שבשעת רכיבה אחת אפשר בקלות לעבור שניים ואפילו שלושה אזורי אקלים שונים. וזה כיף אבל יוצר אתגרים משלו. הקפידו על ציוד איכותי ותקין והוא יהיה המפתח לחוויה נהדרת ולא להרפתקה שתעדיפו לשכוח.
