האופנוע שלכם יורד מפס הייצור כאשר מנופי הבלם והמצמד מורכבים במיקום וזווית שאמורים להתאים לרובנו. אבל יש אפשרות לכוון אותם כדי להגיע לתנוחת ישיבה שמותאמת אישית בדיוק לנו. מה צריך בשביל הטריק הזה? סט מפתחות וקצת סבלנות. מה מקבלים? נוחות ויותר חשוב מזה, בטיחות
בואו נעצור לרגע, ונאמר משהו חשוב לפני שאתם ממשיכים לקרוא הלאה. BMW MOTORRAD ודלק מוטורס ממליצות לבצע כל פעולה באופנוע במוסך מורשה. הגיעו לאחד ממוסכי BMW MOTORRAD – ושם נשמח לסייע לכם בכיוונונים. עכשיו ממשיכים.
BMW משקיעה הרבה מאוד זמן ומשאבים בפיתוח האופנועים שלה, וחלק ניכר מההשקעה הזו מתבטא בהקפדה ובדיוק של תהליך הייצור (אם אתם פה, אתם כבר בטח יודעים). כל אופנוע יורד מפס הייצור כאשר כל חלקיו יושבים פיקס היכן שהם אמורים לשבת, וכך גם אחיהם שירדו לפניהם ואחריהם מהפס. מתקפת משובטים, אבל בקטע טוב. וזה בדיוק מה שקורה גם עם החלקים שמשפיעים על אחד מהאספקטים הקריטיים ביותר שלנו כרוכבים, הן בתנאים “מנהלתיים” והן בתנאים מאתגרים וספורטיביים יותר: תנוחת הרכיבה. אנחנו מדברים על מנופי הבלמים והמצמד (אפשר לקרוא להם גם “ידיות”, לא נריב). גם הם יורדים מפס הייצור כאשר כל אחד מהם נמצא בדיוק במיקום הנכון שלהם, כפי שנקבע בתוכניות של כל דגם.
האופנוע ומי שתכננו ובנו אותו עשו כל מה שהם יכולים לעשות כדי להשיג תנוחת רכיבה שתהיה הכי טובה שאפשר, להכי הרבה רוכבים ורוכבות. אופטימלית, אם להתנסח בלועזית מדוברת. אבל מה לעשות שבני האדם מגיעים במגוון גדול של גדלים וצורות גוף. זה לא רק שאנחנו יכולים להיות גבוהים יותר או פחות או רזים יותר או פחות. גם היחס בין ממדי האיברים שלנו יכול להיות שונה. יש אנשים ארוכי ידיים, ויש אנשים שגובהם זהה אבל מוטת הידיים שלהם קטנה יותר. כל זה אומר, שבתצורה המקורית של האופנוע, מיקום המנוף, הזווית שלו והמרחק שלו מהגריפ אמורים להתאים בדיוק באותה מידה גם לרוכב או הרוכבת הישראלים בעלי מבנה הגוף הממוצעים – אבל גם לרוכב צפון אירופאי גבוה בעל מבנה גוף אימתני של ויקינג וגם לרדנק האמריקאי השמנמן. ופה, יש כבר פחות סבירות שזה יקרה.
ואם זה לא מספיק, לכל דיסציפלינה וסוג של אופנוע יש פילוסופיית כיוון שונה מבחינת תנוחת הרכיבה: M1000RR צריך כיוון שונה מזה של GS אדוונצ’ר שעליו הרוכב גם צריך לרכוב בעמידה מדי פעם. ואפילו ,R18 על תנוחת הרכיבה הנינוחה והזקופה שלו, דורש מעט צומי כדי להיות הכי נוח ו-COOL שאפשר.
מיקום המנופים הוא משהו שרבים מאיתנו הרוכבים חוטאים בהתעלמות ממנו. לרוב, אנחנו פשוט מקבלים את המצב שאיתו מגיעים המנופים מהמפעל, ואז בלי משים הגוף שלנו מעצב לעצמו את תנוחת הרכיבה כדי לפצות על המיקום הלא מושלם שלהם. לא רק שזה מאוד לא נוח, זה גם עלול להיות מסוכן.
כפי שאמרנו קודם, אנחנו הרוכבים והרוכבות מגיעים במידות שונות. וכאשר אנחנו אומרים “מידות שונות”, הכוונה היא גם לדברים כמו רוחב כתפיים, גודל כף היד ואורך האצבעות. הרבה מאוד משתנים, שהמשמעות שלהם היא שהכיוון המקורי מהמפעל מתאים ברמה של “בסדר” לכולנו אבל לא מתאים ב-100% לכל אחד ואחת מאיתנו. כמו שאומרים שם בעולם המופלא של ההייטק, זה לא באג – זה פיצ’ר. בואו נחשוב רגע (אבל רק לרגע! בררר) על היקום של הקופסאות על ארבעה גלגלים. הרי אין כיום מכונית שאין בה אפשרות לכוון לעומק ולגובה את ההגה, נכון?
לכיוון מנופים נכון יש יתרונות רבים:
- הוא מפחית עייפות בזרועות וביד
- הוא מאפשר גישה מהירה ואינסטינקטיבית לבלם ולמצמד
- וגם מוריד מתח מפלג הגוף העליון ומכאן תורם לנוחות עדיפה ולחוויית רכיבה משופרת
אז איך מכוונים? המטרה היא להגיע למצב שבו כיוון המנוף הוא טבעי ביחס לגופכם בזמן הרכיבה. זה מתחיל בקו ישר מהמרפק לקצות האצבעות – ללא מתח בשרירי הזרוע כלל או זווית מגושמת בשורש כף היד. על האצבעות להגיע בקלות למנופים בלי צורך “לחפש” אותם בחלל וכך שלפחות פרק אחד של כל אצבע יוכל לנוח על המנוף.
באופנועים דו-שימושיים יש אפשרות מועטה גם לכוון את הרוחב בין המנופים (כיוון שאצלם יש כידון רחב במיוחד) ואפילו להחליף בין כידונים שונים כדי לקבל רוחב שיהיה לערך כרוחב הכתפיים שלכם.
כיוון זווית המנוף נעשה על ידי שחרור שני ברגים קטנים בבסיסו – לא צריך לפתוח אותם לגמרי אלא רק לאפשר סיבוב על הכידון או הקליפ-און. הידוק הברגים צריך להיעשות לפי המומנט והנחיות היצרן.
בנוסף, בחלק גדול מהמקרים אפשר גם לכוון את המרחק של המנוף מהגריפ. לעיתים המנופים עצמם מאפשרים כיוון מהיר, ולפעמים אתם תקועים עם מה שיש. במקרה כזה, המהדרין יכולים להחליף למנוף המאפשר כיוון של המרחק – יש לזה השפעה דרמטית על נוחות הרכיבה והבלימה.
למסוקרנים מבינכם, בואו לבקר אותנו בחנות האביזרים!
גשו עתה לבימר, לטפו אותו קצת שיירגע מזה שהגעתם עם סט מפתחות. השקיעו כמה דקות כדי להתאים אותו לשלדה שלכם. תודו לנו אחר כך.
