היכולת לדבר עם המורכב או לענות לשיחת טלפון תוך כדי רכיבה. האם זה באמת מתבקש? או שזה פשוט הורס את החוויה?
עבור רבים מאיתנו הרכיבה על הבימר היא בריחה לכמה דקות או שעות מהמציאות המעיקה. להתנתק לפרק זמן מהטלפון, מהמיילים ולצאת ממרוץ העכברים. התרפיה שמרגיש הרוכב על האופנוע בכביש הפתוח – לא רבים יבינו את הערך של זה. יש מי שיכנו זאת “פסיכולוג לשבוע” (בשבילנו זו המנה היומית של הפסיכולוג, אבל אנחנו מכבדים גם את מי שרוכב אחת לשבוע). כשאנו לבד עם המחשבות שלנו, מאוחדים עם האופנוע המטרטר בסינקופה בוקסרית נפלאה על פני כביש מרוחק או רחוב ריק לפנות בוקר. זה ה-ZONE. אז למה להרוס זאת עם צלצול מהבנק?
כל חוויה תהיה עוצמתית יותר אם אפשר יהיה לחלוק אותה עם עוד מישהו. ה”עוד מישהו” יכולים להיות בימריסטים נוספים המצטרפים לגיחה מוקדמת לכבישי הבקעה או בן/בת זוג שמצטרפים לטיול רגוע על המושב האחורי.
פעם, כדי שאפשר יהיה לתקשר איתם היינו צריכים לצעוק, להאט, לפתוח משקף ולסובב את הראש. למדנו לתקשר בתנועות ידיים ונגיעות – בעלות משמעות רבה יותר או פחות. עדיין, הרוכב והמורכב היו כל אחד בתוך הראש שלו. ביחד אבל לבד.
קבלו את האינטרקום
מבחינה טכנולוגית, הוא לא מאוד שונה מזה שיש בכניסה לבניין שלכם. בהתחלה זה באמת היה מעין מתקן מסורבל שדרש חווטים, סוללות וחיבורים גמלוניים. גם איכות השמע הייתה גבולית ואם רציתם לחבר לאוזניות שצריך היה להתקין בקסדה, זה היה אפשרי רק עם עוד חיבור חוטי לווקמן (זוכרים את זה?!) או נגן דיסקים נייד וקופצני.
לשמחתנו אינטרקומים ודיבוריות הפכו לקטנים יותר ויותר. יתרה מזאת ההתממשקות לסמארטפון נותנת מימד שלם של קישוריות: טלפון, מוזיקה אינסופית, הנחיות ניווט קוליות וכמובן יכולת לשוחח עם המורכב.
האם מדובר במוצר הכרחי שכל רוכב חייב? לא בטוח. זה תלוי בעיקר ברוכב ובאופן השימוש באופנוע. מי שרוכב גם לצרכי העבודה ומבלה זמן רב מדי יום מאחורי הכידון, כנראה שירצה להישאר בקשר עם המטאריקס. לעומת זאת, לוחמי סופ”ש שיוצאים לחקור מעיינות בצפון הגולן, כנראה ירצו שיניחו להם לנפשם.
לגבי היכולת לתקשר עם המורכב, גם זה סובייקטיבי ותלוי בעומק הקשר והמיקום על ציר מערכת היחסים ביניכם. סביר להניח שככל שאתם נשואים יותר שנים כך תרצו לדבר פחות (ואל תשאלו איך אנחנו יודעים..), או לא. בכל מקרה, היכולת לתקשר מילולית בהחלט שמוסיפה מימד חדש לרכיבה זוגית – מבחירת הפלייליסט שיתאים בול לקצב של הכביש ועד “שכחתי לסגור את התנור, חייבים לעשות פרסה ולחזור הביתה לפני שמכבי האש יתקשרו”.
מה לחפש בדיבורית/אינטרקום?
מחיר, מימדים, התקנה, זמן פעולה. אלו הפרמטרים העיקריים. בנוסף, יש דיבוריות עם יכולת ליצור קבוצות (מכונה MESH) שבהן אפשר לממשק עשרות רוכבים לקבוצת שיח פתוחה ולטווח של כ-7 קילומטרים בין הרוכבים הקיצוניים (משתנה כמובן בתנאים הסביבתיים). פיצ’רים כמו הפעלה קולית ויכולת לקבל עדכונים מהרשת – בהחלט שיהיו שימושיים ויבואו לידי ביטוי במחיר.
הצצה מהירה ב-ZAP ובאתרי מכירה אחרים בישראל מגלים היצע נרחב למדי של דיבוריות. רובן ככולן עם ממשקי בלוטות’. ברמות המחיר הגבוהות יותר תמצאו מערכות בעלות הנושקת ל-2,000 שקלים. מערכות אלו מציעות הפעלה קולית, הנחתת רעשים, רשת אינטרקום אלחוטית, טעינה מהירה ועוד פיצ’רים חשובים רבים כמו למשל סאונד מיצרני מערכות שמע נחשבים כמו JBL או הרמן-קרדון.
בצד המרכזי של משרעת המחירים, באזור ה-900 שקלים שהן פחות מקושטות עם שמות של מותגי שמע נחשבים אבל יתקנו חלק גדול מהפונקציות של המערכות היקרות – כולל היכולת לתקשר אלחוטית עם המורכב ועם רוכבים נוספים בסביבה. הביצועים במונחים של טווח שידור, אפשרויות שיתוף וזמני סוללה – יהיו לרוב פחותים מאלו של מערכות העילית.
המערכות הזולות ביותר, עדיין יהיו עם חיווט ויעלו כ-300 שקלים. ברמה הבסיסית ביותר של מערכות הבלוטות’, סביב ה-500 שקלים, תקבלו ממשק בלוטות’ בסיסי ומקלט FM מובנה לרדיו.
האם אתם מוכנים לעידן החדש של האופנוע המקושר? לוותר על הזן כדי להישאר מחוברים לטלפון? אלו שאלות שאנו ממליצים שתחפשו את התשובות אליהן ברכיבה הקרובה.
ועוד הערה חשובה,
זכרו, הדיבור בזמן רכיבה גוזל קשב. רכיבה על אופנוע, כל אופנוע, דורשת קשב.
אז אולי ברכיבה זוגית בכביש שומם במהירות נמוכה, זה עוד בסדר להחליף חוויות כדי לוודא ערנות והנאה.
אבל מעבר לזה, קחו בחשבון שאמנם הטכנולוגיה מאפשרת, אבל לא תמיד חייבים להשתמש בה, בטח לא באופן קבוע.
